פחד מיחסים 

מדוע אנשים פוחדים מיחסים?

בעוד רעיון התאהבות עשוי להישמע מבורך, יחסים בינאישיים כמעט תמיד מאתגרים אותנו בדרכים ובנקודות זמן שאיננו מצפים להן. חרדה עשויה לצוף בתוך קשר בנקודות שונות, החל מרגע תחילת הקשר ועד הרגע בו נחליט לעשות צעד משמעותי, כמו להתחייב לקשר - לגור יחד או להתחתן. במקרים רבים שורשי חרדה זו עשויים להיות קשורים בעבר האישי. נסיבות חיים ודינמיקות ביחסים קרובים (בעיקר עם הורינו), עשויים לעורר רגשות ישנים כמו חוסר בטחון, פחד מדחיה או נטישה. הדברים מתעצמים כאשר מתחיל קשר חדש אשר עשוי לעורר תפיסות עצמיות שליליות ולאתגר את מנגנוני ההגנה אשר שירתו אותנו וסייעו לנו להרגיש בטוחים יותר בחיינו. כאשר למעשה מנגנונים ההגנה היו מוגבלים משום שכמעט בכל מפגש חדש החששות והמחשבות השליליות הציפו באופן כזה או אחר.

אחד הצרכים הבסיסיים והאנושיים, הינו הצורך באהבה. זהו צורך אוניברסאלי, משהו שרובנו שואפים אליו, אהבה מעניקה משמעות בחיינו. עם זאת, למרביתנו יש תפיסות, רעיונות ואמונות ביחס לכיצד יחסים אמורים להיות על מנת שתתאפשר אהבה. לצד הצורך באהבה ישנו פחד כמעט מובנה, מפני "העדר אהבה". אין זה משנה היכן אנו בטווח, כולנו סובלים מרמה מסויימת של חשש או פחד סביב נושא האהבה, החל מהאדם הרציונאלי, המכחיש והמדחיק וכלה ברומנטיקן חסר תקנה המאמין באהבה נצחית.

מחד, כל שותף למערכת יחסים, נוטה בתחילתה לאחוז באידיאל, לעיתים אבסולוטי של קשר נחשק שהם מרגישים זכאים לו. אנשים נאחזים באידיאל של הרמוניה מושלמת נצחית. שבה ישנה האחזות ברצון לתפקוד כיחידה אחת מגובשת, סוג של שמורה שאי אפשר להיכנס לתוכה - סימביוזה. האירוניה היא שבני זוג בעלי אידיאלים גבוהים של הרמוניה דוחפים אחד את השני ליחסים הרסניים באמצעות חוסר סבלנות וחוסר הבנה ביחס לצרכי ודפוסי ההתקשרות של האחר.

מאידך, אנשים רבים חשים אמביוולנטיות ביחס לאהבה - מצד אחד ישנו פחד מאינטימיות ו"ביחד", בו בזמן קיים פחד להיות לבד. פחד זה גורם לאנשים מסויימים להימנע מקרבה, לסבול מפחד מיחסים. לדוגמא: לא אחת, אדם מוצא מישהו המוצא חן בעיניו והוא מחזר אחריו. אך כאשר מושא החיזור נענה, המחזר נסוג ומוותר. ישנם אנשים אשר מונעים מפחד והם נאחזים במערכת היחסים, גם אם היא גרועה מאוד. אנשים רבים מונעים מפחד, חרדה ודאגה ביחס למחשבותיו ורגשותיו של בן הזוג כלפיהם. הדבר גורם לדריכות ייתר ולחיפוש אחר סימנים שבן הזוג איננו רוצה בהם. הדבר מביא להתנהלות לא טבעית במערכת היחסים ומה שמניע את המערכת הינה החרדה מפני נטישה ודחיה.

מערכות יחסים רבות מאופיינות בחוסר בטחון ואף חרדה בקשר והוא מאופיין בפחד מפני התפרקות או הישארות בו. אינטימיות וקרבה רגשית עלולים להיות נגזרת של אותן חששות. פחד נטישה, שאיננו תמיד מודע, עלול לגרום לקושי בשימור מערכת יחסים, גם כאשר אנו אוהבים ונאהבים. חרדה בקשר הינה מעמסה שזוגיות לא תמיד עומדת בה. הפחד מפני נטישה עלול לשתק ולהגביל את העצמאות האישית, לגרום להתנהגות שתוצאותיה יהיו הרסניות למערכת היחסים.

במטרה להבין את הפחדים סביב מערכות היחסים, יש לבדוק את דפוסי ההתקשרות המוקדמים, המודלים הרגשיים שהוטבעו והדרך בה דפוסים אלה עיצבו את אישיותנו. במרבית המקרים, מידת הנכונות שלנו להתקרב לאדם אחר היא פועל יוצא של מערכות יחסים ראשוניות. האינטראקציות המוקדמות שלנו עם ההורים או דמויות משמעותיות אחרות, הופכות לדפוס לפיו אנו מצפים או מחפשים בקשרים בינאישיים-זוגיים בבגרותנו (באופן לא מודע). הסיבה לכך הינה החוויה האישית והזכרון אשר הופנם משך השנים. לדוגמא: אם היו לנו צרכי תלות רגשיים וכילד הם לא נענו, רוב הסיכויים שבבגרות יהיה לנו קשה לתת אמון באחר. אנו עלולים לפתח חשש מפני תלות באחר ותלות האחר בנו.

ילד החווה כשל והזנחה רגשית מצד ההורה, עלול לפתח דפוס התקשרות נמנע. כלומר, יפתח אסטרטגיות התמודדות הימנעותיות בהם יכחיש ויתעלם מצרכיו הרגשיים. אנשים עם דפוס התקשרות נמנע עשויים להיות מנותקים מעצמם, מצרכיהם וכן מצרכי האחר. בילדות, דפוס התמודדות זה בא לפצות על קושי, תסכול וכאב לנוכח אי הענות לצרכיהם הרגשיים. כמבוגרים, אנשים אלה יחיו כאילו דבר בעולם אינו "נוגע" בהם. לכאורה, הם אינם תלויים באף אחד כדי שיספק את רווחתם הרגשית, וכאשר מזהים נזקקות ותלות אצל האחר, הם מבקרים אותה, מתרחקים ומתכנסים. הם נראים כמי שאינם זקוקים לאחרים - עצמאיים, דואגים לעצמם ואינם זקוקים לדבר מאחרים. אנשים אלה נמנעים מקרבה וקשר קרוב, אמיתי ואוטנטי.

לכן, גם כשהם חיים בזוגיות, מערכת היחסים שלהם תאופיין ב"יחד ולחוד". ניתן יהיה להבחין באדישות לרצונותיו של בן הזוג תוך הדגשת הצורך בעצמאות ואי תלות באחר. עם זאת, תתעורר מצוקה, פחד וחרדה אמיתית כאשר בן זוג (או דמות משמעותית אחרת) מאיים בנטישה או נוטש ועוזב.

קבוצה נוספת של אנשים מפתחת דפוס התקשרות חרד. אלה האנשים שכילדים ההורים לא היו קשובים ומותאמים לצרכי הילד אלא בעיקר לצרכי עצמם ומונעים מהרעב הרגשי של עצמם בעיקר. למעשה הילד נועד לשרת את רווחתם הרגשית ולא ההיפך. התעלמות מצרכי הילד הותירה אותו בתחושת ריקנות, חוסר הכלה ואי הבנה ביחס ל"כללי המשחק הרגשי". במקום שהילד יחוש בטוח רגשית ושההורה מכיל ומעניק את צרכיו הרגשיים, התפקידים מתהפכים והילד הוא זה הצריך לתת התשובה לצרכיו הרגשיים של ההורה. פעמים רבות הילד הופך להיות "ילד הורי".

התנהגות לא עקבית מצד ההורים, עלולה להשאיר ילדים במצב של חרדה המשפיעה גם על היחסים בבגרות, כאשר הם שקועים במחשבה כיצד צרכיהם מתנגשים או נפגשים בצרכי שותפיהם. הם עלולים לחוש שעליהם ליזום התרחשויות, להיות פעילים משום שהם חשים שזו הדרך לגרום לאנשים לאהוב אותם, "מיומנויות" אותן רכשו בילדותם. בנוסף הם עשויים להפגין רכושנות כלפי בן הזוג וצורך מתמיד שזה יעניק להם תחושת בטחון במקומות שאינם חשים בטחון. יש להם צורך מתמיד באישור ש"הכל בסדר".

למרות דפוסי ותבניות ההתקשרות שאנו מפתחים מוקדם בחיינו, יש ביכולתנו לשנות אותם ולפתח בסיס בטוח ביחסים. הדבר נעשה על ידי הפנמות, התנסויות ובעיקר מודעות המאפשרים לנו לראות בבהירות את הפחדים המלווים אותנו ביחסי אהבה וקרבה, ולהתייחס לקשרים רגשיים בדרך חדשה.

אין זה משנה מה הם הפחדים והרעיונות המלווים אותנו ביחס לאהבה, חשוב להכיר בכך ש"השגנו אותם ביושר", שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו ולכבד חלקים אלה. כאשר מתחילה לחלחל התובנה ביחס למה שאנו מרגישים, מתנהגים וממה אנו פוחדים במערכות יחסים - זה הזמן בו אנו יכולים להתחיל לשנות את נקודת המבט שלנו על אהבה ולהחליט כיצד לשלבה בחיינו.

על מנת להתחיל, לנסות לשנות את נקודת המבט על האהבה, הנה כמה רעיונות למחשבה:

•  נסה לזהות מה הם דפוסי ההתקשרות המוקדמים שלך.
•  נסה להבין מה הם דפוסי החשיבה השליליים שלך, כולל אותם "קולות פנימיים" המתווים דפוסי חשיבה אלה.
•  חשוב מה עשוי לעזור לך לפתח דרכים חדשות שיסייעו לך לצמצם את רמת החרדה בקשרים זוגיים.
•  כר בכך שדפוסי הסתגלות מוקדמים עיצבו את יחסי האהבה והקשר שלך בגיל מבוגר וביכולתך לשפר או לשנות אותם.
•  העזר באיש מקצוע אם אינך יכול להכיל שינויים אלה בכוחות עצמך.